החלטה בתיק מ"ת 14809-04-11

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ המשיב הסכים כי בידי המדינה ראיות לכאורה נגד המשיב אך טען לנסיבות עובדתיות אשר יוצרות לשיטתו כרסום מהותי במידת המסוכנות שיש לייחס למשיב במקרה דנן.

לאור עמדת ב"כ המשיב, צמצמה ב"כ המדינה טיעוניה לעניין הראיות וריכזה את טיעוניה במיוחד לשאלת מסוכנותו של המשיב.

בהתאם לעמדת המדינה בבקשתה, נשקפת מן המשיב מסוכנות הנובעת מהחלטתו לנהוג ברכב בעודו פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה כתוצאה מהחלטה שיפוטית אשר ניתנה בנוכחותו ביום 8.2.11 בתיק 915-09-10.

ב"כ המדינה הדגישה כי החלטת בית המשפט ניתנה אף בהסכמת ב"כ המשיב (עו"ד חצרוני) כאשר המשיב היה נוכח באולם בית המשפט.

עוד נטען ע"י המדינה, כי קיים חשש של המלטות מן הדין ע"י המשיב וכי מסוכנותו נובעת גם מעצם הנסיבות בהן עבירה לכאורית זו בוצעה על ידו בעודו ממתין להמשך משפטו בעקבות גרימת תאונה קטלנית לכאורה מצידו לגביה טרם הוכרע דינו.

ב"כ המשיב טען כי בפרשה זו נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרור המשיב ולו בתנאים של מעצר בית מלא.

בטיעוניו, הפנה ב"כ המשיב לראיות אשר הוגשו לעיון בית המשפט בתיק החקירה וטען כי נהיגת המשיב ברכב היתה נהיגת כתוצאה ממצב של "צורך" אליו נקלע וזאת לאחר שראה כי הוא נתון למעקב של אנשים זרים אותם לא הכיר.

ב"כ המשיב הוסיף כי למשיב נמסרה הודעה חד משמעית ממשטרת ישראל לפיה חייו נמצאים בסכנה ובמילים אחרות, עליו להיזהר ממצב של התנקשות בחייו.

במצב עניינים זה, משחש המשיב כי הוא מצוי תחת מעקב בלתי מזוהה של דמויות אותם לא זיהה כמשטרה, החליט הוא למלט עצמו מהמקום, ולצורך כך נהג ברכב, כתוצאה מ"צורך" להגן על חייו.

בעשותו כך, טען ב"כ המשיב, חוסה הוא תחת ההגנה המשפטית המצויה בסעיף 34 יא שבחוק העונשין, תשל"ז 1977.

ב"כ המדינה, בהגינותה הרבה, אישרה כי אכן הודעה ביחס לאפשרות התנקשות נמסרה על ידי המשטרה  למשיב בחודשים האחרונים.

מכאן, ולאור אישור התביעה את טענות ב"כ המשיב, אני מקבל כעובדה כי המשיב היה תחת מצב של חשש המבוסס על הערכה משטרתית כי קיים פוטנציאל להתנקשות בחייו.

 על אף המצב העובדתי המתואר לעיל, טענה ב"כ המדינה כי המשיב יכול היה לבחור בדרך אחרת מהדרך בה בחר להימלט מהמקום, למשל ע"י מתן אפשרות לחברתו לנהוג או ע"י מתן ההגה לאחד מבני הזוג (חבריו) שהיו ברכב אחר בסמוך לו.

לכך השיב ב"כ המשיב, תוך שהפנה שוב לתיק החקירה, כי חברתו של המשיב לא היתה כלל במצב נהיגה שכן כל גופה רעד מפחד בסיטואציה אליה נקלעו (וזאת בהתאם לעדותה שלה עצמה) ואילו ביחס לזוג החברים, הרי שכל הנסיונות ליצור איתם קשר טלפוני לא צלחו בשל חוסר קליטה במקום.

קריאה של כל תיק החקירה מצביע על הנתונים הבאים:

המשיב תוצפת והיה תחת מעקב צמוד של משטרת ישראל באזור המלון בו שהה בים המלח.

בסביבות השעה 20:15 יצא המשיב עם חברתו ובנו לרכב ונכנסו אליו כאשר המשיב ישב לצד חברתו אשר נהגה ברכב לכיוון מרכז מסחרי קטן במקום.

לדברי המשיב בחקירתו, בכוונתו היה לאכול באותו המרכז, אולם אז הבחין במעקב המתנהל כלפיו.